שוהם מכונות ומבלטים בע"מ נ' זיו מטפ תעשיות בע"מ ואח'

פסק דין

ערעור על החלטתה מיום 13.12.11 של כב' רשמת ההוצל"פ כפיר מירב בתיק הוצל"פ 01-46457-11-1 שניתנה במסגרת טענת "פרעתי" שהגישו המשיבים-החייבים בתיק ההוצל"פ.

ב"כ המערערת הודיע כי כתב הערעור משמש עיקרי טיעון מטעמו וב"כ המשיבים הגיש עיקרי טיעון מטעמם.

עיינתי בכל כתבי הטענות ובנספחיהן והחלטתי לקבל את הערעור בחלקו בלבד, כפי שיפורט להלן.

מצאתי כנכון לפתוח את פסה"ד בהבעת מורת רוחי מאופן התבטאויותיו של ב"כ המערערת כלפי הרשמת הנכבדה, מהן ניתן להבין כי מיוחס לרשמת אינטרס אישי בסכסוך או דעה מוקדמת כנגד המערערת.

התבטאות כגון כוונת הרשמת בהחלטתה להציל את המשיבים מידי עצמם ולצורך כך להתעלם מהעובדות כהווייתן או לייחס לרשמת דרך מגמתית מתוך כוונת מכוון להגיע לסכום פיצוי מינימלי.

התבטאויות אלו, לטעמי ולהבנתי, אינן ראויות ולא מחזקות את הערעור וראוי כי ימצא ב"כ המערערת את הדרך הראויה להתנצל בפני הרשמת.

אין באמור בסעיף זה ולא כלום עם ההכרעה בערעור, שתהיה לגופא.

לא מצאתי צורך לחזור ולפרט את השתלשלות העניינים כדי שלא להאריך, שכן העובדות פורטו בהרחבה בהחלטה ובעיקרי הטיעון של הצדדים ולכן אתייחס ישירות לעניינים שבמחלוקת העולים מכוח הערעור.

בנוסף אציין כי לא מצאתי שיש מקום להתערב בקביעותיה העובדתיות של הרשמת אשר על בסיסן ניתנה החלטתה, שכן הרשמת שמעה את העדים והתרשמה מהם ישירות.

הלכה פסוקה שערכאת הערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים, ואין זה המקרה.

משקבעה הרשמת כי גירסתו של מנהל המערערת אינה אמינה בעיניה ומעדיפה את גירסתו של המשיב, ואף פרטה בנדון בהחלטתה, אין להתערב לא בממצאים ואף לא בקביעות ובמסקנות.

המערערת טוענת כי הינה זכאית לפיצוי מוסכם בגין 8 ימים של איחור בהחזרת המושכר ולחלופין בגין יומיים.

המשיבים הודו באיחור של יומיים והרשמת קבעה כי בגין היום הראשון לאחור ניתנה הסכמת המערערת ועל כן חייבה את המשיבים בפיצוי של יום אחד בלבד.

הפיצוי עבור 8 ימים נטען לאור הנזקים שגרמו המשיבים במושכר, הלכלוך שהשאירו בעת הפינוי ואי השבת המושכר במצב טוב, תקין ושלם, למעט בלאי רגיל וסביר.

הרשמת קבעה בהחלטתה ואף נימקה מדוע לא זכאית המערערת לפיצוי בגין היום הראשון שכן ניתנה הסכמה לאחור וכמובן שבקביעה זו לא אתערב.

לא מצאתי שיש לקבוע פיצוי בגין היום השלישי, 2.12.10, היום בו הוחזרו מפתחות המושכר והמערערת התקינה מנעולים חדשים על דלתות המושכר.

השעה להחזרת החזקה נקבעה לשעה 13:00, מהקבלה של רכישת מנעולים חדשים בשעה 13:41 מבקשת המערערת ללמוד כי החזקה הוחזרה אחרי השעה 13:00. בגין איחור שאולי היה תובעת המערערת פיצוי עבור יום שלם, סך של 5000 ₪.

הטענה נדחית על הסף וחבל שהועלתה. המערערת לא הוכיחה שעה מדויקת בה הוחזרה החזקה וגם בשל איחור זניח, ככל שהיה, אין מקום לפסוק פיצוי שנקבע עבור יום שלם של אחור ולא על בסיס אחור לפי שעות ואולי לפי דקות.

המערערת זכאית לפיצוי של יום אחד בלבד כפי שקבעה הרשמת.